מהו הגבול לעשייה והשארת הטיפול בעניין לבורא עולם?

שאלה:

הייתי בשיעור שהעברת בהרצליה. אמרת שצריכה להיעשות עבודה רוחנית ולקשור את מה שקורה לבורא עולם יחד עם עשייה גשמית. השאלה שלי היא מהו הגבול.. הידיעה.. ההרגשה שעד כאן אני עושה ומכאן אני עוצרת ומשאירה לבורא עולם. זאת למרות שהכל הוא עושה. מהו השלב שאתה עצרת הרב, מלדבר על החיסונים? המצב הרי בכי רע עדיין והכל מתפרק מול העיניים. מתי עושים ומתפללים ומתי רק מתפללים או אולי לא הבנתי נכון. תודה!

תשובה:

אדם עושה את שניהם ביחד נקרא השתדלות וביטחון. אדם צריך לעשות ברובד הגשמי השתדלות נורמלית בכל תחום ותחום. אם זה ברפואה צריך ללכת לרופא ולהתרפא, אם זה בפרנסה צריך לעבוד ולהרויח כסף. בד בבד הוא צריך לשים את מבטחו בה' שהכל ממנו וזה צריך להיות עיקר האמונה שלנו ואנחנו לא פתורים מהשתדלות.

אני עם החיסונים עשיתי את ההשתדלות שלי דיברתי ואמרתי מתוך הלב שלי את האמונה שלי הפנימית שאני עדיין מאמין בה. הפסקתי לדבר שראיתי מול מי אני מדבר, שאין תועלת, כתוב אל תאמר דברים שלא יכולים להישמע שסופם להישמע. אז למה שאני לא ישמע לקול חז"ל? למה לריב עם אנשים שלא רוצים לשמוע. אז אמרתי וב"ה הרבה שמעו את זה והנה עשיתי את ההשתדלות שלי וכרגע אני מרגיש שאין תועלת ואין עם מי לדבר גם, התנועה לחופש הדיבור מורידה לי את הסרטונים אז אני לא יכול לדבר כבר.