האם הנאה מחייבת חיבור?

שאלה:

שהרב מדבר בשיעור על הנאה שהיא מגדלת, והנאה אמתית נוצרת רק בחיבור – שאלתי, אם אני בתור אדם מאוד נהנית לעשות פעילויות שגורמות לי הנאה רבה, למשל הליכה רגלית לבד, רק אני והאוזניות – אז את לא לבד, אוזניות. (המשך השאלה בתוך המאמר)

שהרב מדבר בשיעור על הנאה שהיא מגדלת, והנאה אמתית נוצרת רק בחיבור – שאלתי, אם אני בתור אדם מאוד נהנית לעשות פעילויות שגורמות לי הנאה רבה, למשל הליכה רגלית לבד, רק אני והאוזניות – אז את לא לבד,

אוזניות. או שאני מאוד אוהבת לשבת מול חוף הים לבד, לנדוד עם המחשבות – ראוי לציין כי בכל הפעילויות שאני עושה לבד אני לא מרגישה לבד, תמיד יש שיח ביני לבין קוני – אז אני יכולה להסיק מכך שיש כאן חיבור ביני לבין בוראי ולכן אני יכולה ליהנות מזה ואפילו מאוד?

תשובה:

זה נכון מה שאת אומרת. התשובה היא – האם את יושבת מול חוף הים לבד שעה, שעתיים, שלוש – אבל אם יגידו לך עכשיו שנה את יושבת מול חוף הים לבד, תשמחי בזה? אני לא רוצה תשובה... אבל הרעיון הוא – אורח חיים בריא הוא צריך להיות קבוע. כלומר, אני חי עם אישה בבית והילדים, אני יכול להמשיך ככה הרבה שנים ברוך ה' – אבל ייתנו לי את הבית הכי יפה בעולם, עם כל האמצעים הכי יפים, חשמלים, בריכה, אוכל – כל מה שאני צריך – לבד, אני לא אהנה מזה, אני תוך יומיים אתחנן שיוציאו אותי משם לראות סתם איזה עץ בחוץ.

לבדוק אם משהו הוא נכון או לא נכון זה לאורך זמן. אבל לצאת להתבודד לבד ולדבר עם הבורא אין יותר יפה מזה, אבל זו לא מטרת החיים להתבודד. אנחנו יצורים חברתיים, צריכים לחיות בחברה עם אנשים, לשמוח ולשמח ולהתחבר. הרבה פעמים הלבד עוזר לחיבורים, אבל יש מקרים שהלבד מזיק לחיבורים.

המטרה צריכה להיות 'ואהבת לרעך כמוך', לשמוח ולשמח עם אנשים. לא לבד. לבד אין שמחה. אדם ישמור שבת בכל הדקדוקים לבד – אם הוא הנועם אלימלך או המגיד ממזריטש יכול להיות שזה בסדר, הוא ישיג את האורות והכל – אבל כשאדם לבד בשבת הוא לא יכול לשמוח. יגידו מה, זה לא טוב, הוא תלוי באחרים... כן, ככה הקב"ה עשה אותנו, שאנחנו תלויים באחרים – למה? כי צריך להשפיע. אדם לא יכול לחיות לבד. אני מדבר למצלמה עכשיו לבד, אני מרגיש כבר מוזר – אני רגיל לדבר לאנשים, אבל השנה כפו עלי לדבר לפלסטיק. אבל אני יודע שמישהו שומע אותי וזה יכול להועיל למישהו אז זה נותן לי כוח, אבל לבד? לא טוב.